מעמד חוות הדעת הרפואיות בהליכים משפטיים 

במסגרת פורום רשלנות רפואית עלה לאחרונה דיון במעמדם של חוות הדעת הרפואיות הנערכות על ידי רופאים מומחים ומוגשות לבית המשפט מטעם בעלי הדין, כאשר אלו נדרשים להוכיח עניין רפואי במסגרת ההליך המשפטי בו הם נוטלים חלק. חוות דעת רפואיות דנן מוגשות על ידי מומחה רפואי מטעמו של בעל הדין ומטרתן להוכיח עניין שברפואה, הקשור לנסיבותיו האישיות.

עמדת בית המשפט בנוגע לנפקותן של חוות הדעת האמורות הוצגה על ידי אחד הגולשים במסגרת פורום רשלנות רפואית. ודוק, להבדיל מחוות דעת המוגשת לבקשת בית המשפט ומטעמו, הרי שחוות דעת מטעם בעל דין שהינו צד לסכסוך תתמוך בטענותיו במרבית המקרים, אם לא בכולם.

בית המשפט העליון כבר פסק כי בשיטת המשפט האדברסרית הנהוגה בישראל, במסגרתה נושאים בעלי הדין בנטל ההוכחה, חוות הדעת המוגשת מטעמם הינה ראיה לחיזוק טענותיהם. כך, למשל, כאשר ניזוק תובע מוסד רפואי בתביעת רשלנות רפואית, חוות הדעת שתוגש על ידו תקבע כי עסקינן במקרה מובהק של חריגה מסטנדרטים רפואיים מקובלים, אשר הובילו לנזקיו של אותו ניזוק.

על אף שהדברים נאמרו במסגרת פורום רשלנות רפואית, כאמור, כאן המקום להבהיר כי אף אם יוצאים מנקודת הנחה כי חוות הדעת המנוגדות שהגישו בעלי הדין, נערכו על ידי רופאים מומחים באופן אובייקטיבי, בתום לב וללא נטיית הדעת לאינטרסים של מזמין חוות הדעת, הרי שעדיין קיים חשש לניגוד אינטרסים הטמון באותה חוות דעת. אמנם, אין באמור לעיל כדי לגרוע ממקצועיותם של עורכי חוות הדעת ומכישוריהם ו/או להטיל דופי במהימנותם ויושרם המקצועי, אך עם זאת, אין להתעלם מהעובדה שעסקינן בחוות דעת הנערכות תמורת תשלום ו"מטעם" בעל הדין, על כל הנובע מכך.

פורום רשלנות רפואית עורר סוגייה נוספת בעניין זה, הנוגעת לחוות דעת רפואית המוגשת מטעמו של בית המשפט. יש לציין כי לא בכל התיקים המנוהלים בפניו מורה בית המשפט על עריכת חוות דעת של מומחה מטעמו, אלא הוראה זו ניתנת, בדרך כלל, כאשר חוות הדעת שהגישו הצדדים מנוגדות באופן מובהק וסותרות האחת את השניה במרבית הפרמטרים.

תקנה 126 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי כאשר ישנו מומחה רפואי, אשר נתן בעברו חוות דעת לפלוני בתחום מומחיותו או שהוא ייעץ לו עצה בתחום זה, אין להזמינו לתת חוות דעת מטעמו של בית המשפט, כמומחה באותו עניין, כשאותו פלוני צד בו.  בהתאם לתקנה זו מוגשות לעיתים בקשות לפיתחו של בית המשפט, במסגרתן מבקש בעל דין לפסול את מינויו של מומחה רפואי מסויים, הנכנס בגידרה של התקנה האמורה. יחד עם זאת, כפי שהוצג על ידי גולש במסגרת פורום רשלנות רפואית, הוראות תקנה 20 לפקודת הראיות מקנות לבית המשפט את הסמכות לקבל כראיה חוות דעת רפואית, אם אין בעצם קבלתה חשש לעיוות דין. על בסיס תקנה זו כבר נקבע על ידי בתי המשפט כי קבלת חוות דעת של מומחה רפואי מטעם בית משפט, אשר טיפל בעבר בתובע, במסגרת המוסד הרפואי בו הוא מועסק - כאשר מדובר בתביעה המוגשת כנגד אותו מוסד רפואי - לא מעלה כל חשש לעיוות דין, במידה ובאופן השוללים את קבילותה של חוות הדעת כראיה בבית המשפט.